ניאגן ביו־סיינס מודיעה על פרסום מחקר פרה-קליני על CD38

ניאגן ביו־סיינס מודיעה על פרסום מחקר פרה-קליני על CD38

דה פליי (TheFly)21 בספטמבר 2026

ניאגן ביו־סיינס (NAGE) מודיעה על פרסום מחקר פרה-קליני עצמאי ב-Nature Communications, בהובלת צוות מאוניברסיטת Sichuan Agricultural, שזיהה את האנזים CD38 כגורם מרכזי לירידה ב-NAD+ ברקמה מזדקנת. המחקר מצא כי nicotinamide riboside החזיר את רמות ה-NAD+ ושיפר את תוצאות השליה, העובר והצאצאים בעכברים מבוגרים, למרות רמות CD38 מוגברות. החוקרים מדדו NAD+ ומטבוליטים קשורים ברקמת שליה אנושית מאימהות צעירות ומבוגרות יותר, ומצאו שבשליות מבוגרות היו רמות נמוכות יותר של NAD+, NADH ו-NADP+. רמות גבוהות יותר של מטבוליטים אלה בשליה היו קשורות למשקל לידה גבוה יותר של התינוק. עכברים וחזירים הראו את אותה ירידה הקשורה לגיל, לצד תוצאות הריון פחות טובות. הדבר מצביע על מאפיין רחב יותר של הזדקנות רבייתית, ולא על תופעה ייחודית למין אחד. ניאגן ביו־סיינס לא ביצעה, מימנה או תכננה את המחקר הזה, וה-NR שבו נעשה שימוש לא היה מרכיב Niagen של החברה. החברה מדגישה את המחקר כי התוצאות מדברות על המנגנון שמאחורי הירידה ב-NAD+ ועל האופן שבו קודמי NAD+ שונים מתנהגים ברקמה שבה המנגנון הזה פעיל במיוחד. המחקר מספק תובנות לגבי האופן שבו צריכת NAD+ עולה עם הגיל, עקב פעילות-יתר של CD38. CD38 הוא אקטואנזים רב-תפקודי, והביטוי שלו עולה עם הגיל במספר סוגי תאים, במיוחד על פני השטח של תאי חיסון, ובכך תורם לשינויים מטבוליים ולדלקת הקשורה לגיל. בנוסף, CD38 מפרק גם קודמן נוסף, nicotinamide mononucleotide. הפעילות הזאת של CD38 מחמירה את הדלקת, שמגבירה את פעילות CD38, וכך הלאה. המחברים עקבו אחר מקור התופעה לתאי מקרופאג'ים המבטאים CD38, שמצטברים ברקמת שליה מזדקנת ומדלדלים NAD+ בתאי סטרומה דצידואליים סמוכים. בכמה ניסויים, המחברים הראו שהאנזים CD38 פועל על NAD+ ועל NMN מחוץ לתא, לפני שהם יכולים לעבור לתוך התא ולהיות מנוצלים. הניתוח בחן כיצד עיכוב CD38, לעומת הגברת NAD+ באמצעות NR, משפיע על NAD+ ברקמות שליה ועל תוצאות רבייתיות. בהתאם לממצאים קודמים, המחקר גם הראה כי NMN הוא גם סובסטרט של CD38. ‏NMN לא יכול להיכנס ישירות לתא, משום שהוא נושא קבוצת פוספט, שמונעת ממנו לחצות את ממברנת התא בשלמותו. מכיוון ש-NMN חייב לעבור המרה תחילה, הוא נשאר מחוץ לתא וחשוף. המחברים הבחינו ש-CD38 מפרק את NMN, בעוד שמחקר שפורסם בעבר מראה כי NR דווקא מעכב את פעילות CD38. הדבר מצביע על כך שברקמות עם פעילות CD38 גבוהה, NR יעיל יותר מ-NMN, משום שייתכן ש-NMN לא שורד מספיק זמן כדי שהתא יוכל להשתמש בו. החוקרים ניתחו רקמת שליה אנושית מאימהות צעירות ומבוגרות יותר, תוך שימוש במודלים של עכברים וחזירים. הם מיפו את NAD+ ואת המטבוליטים הקשורים, זיהו את אוכלוסיית התאים שאחראית לירידה, ואז בדקו האם החזרת NAD+ משנה את התוצאות. הם ניסו לשחזר את הרמות בשתי דרכים: NR פומי ומעכב CD38. בבני אדם, עכברים וחזירים, הזדקנות השליה הייתה קשורה באופן עקבי לרמות נמוכות יותר של NAD+, NADH ו-NADP+, מה שזיהה חתימה מטבולית שמורה של הזדקנות רבייתית. רמות גבוהות יותר של מטבוליטים אלה בשליה היו קשורות למשקל לידה גבוה יותר של התינוק. עכברים וחזירים מבוגרים הראו את אותה ירידה ב-NAD+ בשליה, לצד תוצאות הריון פחות טובות. מחקרים מכניסטיים הראו שמקרופאג'ים של CD38 דילדלו NAD+ בתאי סטרומה סמוכים. בעכברות הרות מבוגרות, מתן NR או מעכב CD38 החזירו את רמות ה-NAD+ בשליה, שיפרו את גדילת העובר והטו את ביטוי הגנים בשליה לכיוון פרופיל צעיר יותר. CD38 פירק NMN מחוץ לתא, ובכך חסם את היכולת שלו להעלות את רמות ה-NAD+. מחקר שפורסם בעבר מראה כי NR מעכב את CD38, מה שמרמז כי NR עשוי להיות יעיל יותר ברקמות שבהן פעילות CD38 גבוהה.