ראיי דאליו אומר שסדר העולם נשבר והמשקיעים עלולים לראות זעזועים גדולים יותר בשווקים
- דאליו טוען שסדר העולם שאחרי 1945 מתפרק ושאנחנו בשלב מתקדם של "המחזור הגדול", שבו חוקים נחלשים, כוח גולמי קובע, והסיכון למלחמות סחר, טכנולוגיה, הון וגיאופוליטיקה – עד כדי מלחמה חמה – הולך וגובר.
- לפי דאליו, המעבר לעולם מונע-כוח משפיע עמוקות על שווקים: מלחמות סחר וטכנולוגיה, התערבות מדינתית גוברת ומימון מלחמות באמצעות חוב והדפסת כסף פוגעים בערך מזומן ואג"ח, מעלים סיכוני מדיניות לשוקי המניות, ומחזקים את החשיבות של נכסים קשיחים ומגזרים כמו ביטחון ושבבים.
ראיי דאליו, מנהל ההשקעות המשותף של Bridgewater Associates, פרסם פוסט ארוך ב-X שמנסה למסגר רגע עולמי מבולגן, והוא מבהיר שהשינוי שהוא רואה משפיע בפועל, לאורך זמן, על חוב, מניות ומזומן. הוא מצטט דברים שנאמרו בוועידת הביטחון במינכן, שם נאמר שסדר העולם שאחרי 1945 כבר לא קיים. משם הוא מחבר את השינוי הזה ל״מחזור הגדול״ (Big Cycle) שלו – הדרך שבה כוח עולמי נוטה לזוז לאורך זמן.
דאליו אומר שעכשיו אנחנו בשלב שהוא מכנה שלב 6, שבו החוקים נחלשים, הכוח חשוב יותר, ומדינות גדולות לוחצות חזק יותר כדי להשיג את מה שהן רוצות. הוא כותב שהשלב הזה מביא ״אי-סדר גדול״ משום ש״החזק קובע״ ויש ״עימות בין מעצמות גדולות״. הוא גם מציע כלל פשוט איך להתנהג בעולם כזה: ״להחזיק כוח, לכבד כוח, ולהשתמש בכוח בחוכמה״.
המפה של דאליו לסדר העולמי החדש
דאליו מתחיל מהרעיון שסדר עולמי עובד כמו סדר מקומי, אבל עם פער חשוב. בתוך מדינה יש חוקים, משטרה, בתי משפט ועלות ברורה למעשים רעים. בין מדינות, הכלים האלה חלשים או לא קיימים בצורה שמסוגלת לחייב מעצמות עליונות. כתוצאה מכך, הוא טוען שכוח גולמי קובע את הקצב יותר מאשר החוק.
הוא גם טוען שקבוצות כמו האו״ם לא באמת מנהלות את העולם, כי מדינות מובילות יכולות להוציא יותר ולהפעיל יותר כוח מהן. לדעתו, כשמעצמה אחת גדולה יותר מהגוף הבינלאומי, הגוף מתכופף. לכן הוא אומר שהמערכת העולמית פועלת לעיתים קרובות לפי איום, עסקה או עימות, ולא לפי כללי-בית משפט.
משם דאליו מציג חמישה סוגי עימות, והוא מתייחס אליהם כמו שלבים שיכולים להיבנות אחד על השני לאורך זמן. הרשימה היא מלחמת סחר, מלחמת טכנולוגיה, מלחמת הון, מלחמה גיאופוליטית ואז מלחמה חמה. הוא מציין שרוב ארבעת הראשונות אינן משתמשות בנשק, אבל הן עדיין מכוונות לפגוע בצד השני. הוא גם מזהיר שברגע שמתחילה מלחמה חמה, כל שאר הכלים יופעלו במלוא העוצמה.
הוא מצביע על מעגל הפחד שבו כל צד חושב שהוא חייב לפעול ראשון, ועל מהלכי תגובה-מול-תגובה שקשה לעצור. הוא מוסיף משפט בוטה שמתאים לטון שלו: ״שני הדברים שאפשר להיות הכי בטוחים בהם לגבי מלחמה הם: 1) שהיא לא תתנהל כפי שתוכנן, ו-2) שהיא תהיה הרבה יותר גרועה ממה שדמיינו״.
מה זה יכול לומר לגבי השווקים
דאליו הוא משקיע מאקרו, ולכן בכל שלב בתפיסת העולם שלו יש זווית כספית. הנקודה המרכזית לשווקים היא שמאבקי כוח לא נשארים רק ברמת נאומים או מפות. הם לרוב פוגעים במסחר, בשבבים, באשראי ובתזרים מזומנים – ושם חיות המניות והאג״ח.
ראשית, רשימת ה״מלחמות״ שלו מתאימה מאוד למה שרבות מהחברות חוות היום. מלחמת סחר יכולה להביא מכסים חדשים, מגבלות על מוצרים חיוניים ועליית עלויות בשרשראות אספקה. מלחמת טכנולוגיה יכולה להביא איסורים על שבבים, מגבלות על כלים של בינה מלאכותית ופחות עסקאות חוצות גבולות. מלחמת הון יכולה להביא קנסות, חסימות, הקפאת נכסים ופחות גישה למקורות הון מרכזיים. גם בלי מלחמה חמה, הצעדים האלה יכולים לפגוע במכירות, בעלויות וברווחיות.
בהמשך, דאליו מדגיש מאוד את הרעיון שמתחים בשלב מאוחר של המחזור דוחפים מדינות ליותר שליטה ממשלתית. במחקר המקרה שלו על מלחמת העולם השנייה, הוא מצביע על פיקוח מחירים, כללי הקצבה, מגבלות על תנועות מזומן ואחיזה הדוקה במה מייצרים. הוא גם מציין שבמלחמה ״סגירות בורסה היו שכיחות״ – סיכון חד שלרוב המשקיעים לא מתמחרים ביומיום.
הוא גם מציג טענה ברורה לגבי חוב. הוא אומר שמלחמות ממומנות באמצעות נטילת חובות כבדים והדפסת כסף, מה שיכול לשחוק לאורך זמן את הערך האמיתי של מזומן ושל אג״ח. הוא מנסח זאת בפשטות כשהוא אומר שמלחמה ממומנת ״באמצעות הלוואות והדפסת כסף״, מה שיכול ״להוריד בערך״ של כסף ושל חוב. לא חייבים להסכים עם כל שורה כדי לראות את הקשר: הוצאה גדולה, פערים רחבים ואמון חלש יכולים להוביל לעליית עלות המימון לטווח ארוך, יותר פרמיית סיכון ויותר תנודות בריביות.
נכסים בטוחים ומגזרים מנצחים בעולם מפוצל
מכאן הוא עובר לנקודת הנכסים הבטוחים. דאליו מציין שבמלחמה, מדינות ובנקים אולי לא יסמכו על הנייר של אחד של השני, ולכן לנכסים קשיחים יכולה להיות תפקיד חשוב. הוא אומר שזהב, ולעיתים גם סחר חליפין, יכולים לשמש כמטבע בסיס. זה לא אומר שבום בזהב מובטח. אבל זה רמז שבמסלול עתיר מתחים, השוק עשוי להעדיף נכסים שלא תלויים בהבטחה של יריב.
במונחים של מגזרי מניות, המסגרת שלו נוטה להעדיף חברות שמחוברות לרשימת ״ארבע המלחמות״. זה יכול להיות חברות עם אספקה מקומית, רכיבים קריטיים וקשרים למדינה. זה יכול להיות גם חברות ביטחוניות, כאשר תקציבי המדינות עולים. כמבט מהיר, Lockheed Martin (LMT), Northrop Grumman (NOC) ו-RTX Corporation (RTX) משתלבות בתמה הזו. בתחום השבבים והבינה המלאכותית, NVIDIA Corporation (NVDA) ו-Advanced Micro Devices (AMD) נמצאות במרכז תמת ״מלחמת הטכנולוגיה״, שכן שבבים הם כעת חלק מכוח מדינתי. אחרי האזכור הראשון, השמות חשובים יותר מהסימולים, כי הנקודה העיקרית היא המגמה.
עם זאת, בצד השני יש סיכון ברור. בעולם מפוצל, יתרון הגודל הגלובלי יכול להיחלש. חברות עם מכירות עמוקות בסין, שרשראות ייצור חוצות גבולות או חשיפה גבוהה ליצוא יכולות להתמודד עם יותר שינויים רגולטוריים. זה יכול לבוא לידי ביטוי בביקוש לא עקבי, במסלולים איטיים יותר לאישורים ובעלויות גבוהות יותר להעברת סחורות ונתונים.
שורה תחתונה
דאליו לא נותן קריאה למסחר קצר-טווח. הוא אומר שהעולם אולי עובר מעידן שמבוסס קודם כל על חוקים לעידן שמבוסס קודם כל על כוח. אם זה נכון, אז ״ספר המשחקים״ של השוק משתנה קצת. ייתכן שתראו יותר סיכון מדיניות בדוחות, יותר סיכון לקפיצות פתאומיות בריביות, ויותר תנועות חדות סביב מסחר, שבבים וחסימות הון.
במקביל, הכלל המרכזי של דאליו עצמו אינו פסימי. זו הנחיה לאופן שבו מדינות עשויות לפעול: ״להחזיק כוח, לכבד כוח, ולהשתמש בכוח בחוכמה״.
השתמשנו ב-כלי ההשוואה של TipRanks כדי לרכז את כל הסימולים שהוזכרו בכתבה. זהו כלי מצוין לקבלת תמונה מעמיקה על כל מניה ועל התעשיות הרחבות יותר שבהן הן פועלות.
