שיחה על המיצר: הנפט נופל, הטכנולוגיה מזנקת כשמיקרון ואינטל מובילות את העליות
- שוקי המניות עלו בהובלת מגזר הטכנולוגיה, במיוחד אפל, אינטל ומיקרון, על רקע חדשות על שיתוף פעולה בייצור שבבים בארה"ב, רכישת Anysphere על ידי ספייס אקס/xAI והעלאות מחירי יעד למניות שבבים, למרות עצירת הראלי באמצע השבוע בשל טון ניצי של הפד.
- הסכם עקרונות בין ארה"ב לאיראן ושינוי במאזן ההיצע והביקוש העולמי לנפט הובילו לירידה במחירי הנפט ולמעבר מחשש למחסור לחשש מעודף היצע, כאשר ארה"ב כיצואנית הנפט הגדולה נהנית מיתרון מבני והסיכון למשבר נפט בסגנון שנות ה-70 נחשב נמוך.
שבוע המסחר נפתח בעליות, כשהוא נתמך בהמשך ההייפ סביב ספייס אקס (SPCX) ובהסכם העקרונות (MOU) שהוכרז בין ארה"ב לאיראן. האופטימיות לגבי חידוש זרימת הנפט דרך מצר הורמוז, יחד עם ירידה במחירי הנפט לשפל של ארבעה חודשים, דחפה ראלי חזק בהובלת מניות הטכנולוגיה והמניות המחזוריות. ימים ספורים בלבד לאחר ההנפקה ההיסטורית שלה, חברת החלל והבינה המלאכותית של אילון מאסק הכריזה על רכישת Anysphere, הסטארט-אפ שעומד מאחורי פלטפורמת הקודינג בבינה מלאכותית הפופולרית Cursor. המהלך מעניק ל-xAI – חברת הבינה המלאכותית של מאסק, שאוחדה לאחרונה עם ספייס אקס – שכבת אפליקציה חזקה, ומתאים לאסטרטגיית האינטגרציה האנכית של ספייס אקס.
למרות זאת, התלהבות הבינה המלאכותית לא הספיקה כדי לשמור על המומנטום. באמצע השבוע הראלי נשבר, והתחלף במימוש רווחים, כאשר הטון הניצי של הפדרל ריזרב לחץ על הסנטימנט ופגע במיוחד במניות טכנולוגיה וצמיחה שנחשבו כבר יקרות מדי. ובכל זאת, יום המסחר האחרון בשבוע המקוצר עקב החג החזיר את השוורים, כשאופטימיות מתמשכת סביב ההסכם עם איראן תמכה בסנטימנט, וזוג יצרניות שבבים הצית מחדש את ההתלהבות ממניות הטכנולוגיה.
הגורם הבודד החזק ביותר להתאוששות היה אפל (אפל). הנשיא טראמפ חשף כי יצרנית האייפון הסכימה לעבוד עם אינטל (אינטל) כדי לתכנן ולייצר שבבים בארה"ב, מה ששלח את יצרנית השבבים הוותיקה לשיא כל הזמנים. מיקרון (מיקרון) נהנתה מאותה רוח גבית, לפחות בחלקה – הראלי השבועי במניה הונע על ידי העלאות מחירי היעד מצד אנליסטים לפני פרסום הדוחות, אך גם על ידי דבריו של מנכ"ל אפל, טים קוק, שאמר כי העלאות מחירים למוצרים יהיו בלתי נמנעות לנוכח העלייה החדה בעלויות שבבי הזיכרון, ובכך למעשה הודה בעקיפין בכוח התמחור של מיקרון.
מדד S&P 500 (SPX) עלה השבוע ב-1.44%, מדד דאו ג'ונס (DJIA) הוסיף 1.41%, ומדד נאסד"ק-100 (NDX) זינק ב-3.26%.
בישיבת המדיניות הראשונה של יו"ר הפד החדש, קווין וורש, הריבית נותרה ללא שינוי כפי שציפו – אבל הדלת נותרה פתוחה להעלאה מאוחר יותר ב-2026. הטון הניצי נובע מסיכון האינפלציה הקשור לאנרגיה, וזה בדיוק הסיבה לכך שהשווקים קיבלו בהתלהבות כזו את ההסכם הראשוני עם איראן. ארה"ב לא תלויה ישירות בזרימת נפט דרך המיצר, אבל מחירי הנפט נקבעים ברמה הגלובלית, והמדדים המקומיים עוקבים אחריהם. אחרי חודשים שבהם מחירי הנפט הגולמי (CM:CL) היו גבוהים, הלחץ כבר מחלחל דרך הכלכלה, ומעלה את מדדי המחירים ליצרן ולצרכן. הפד, שפועל בעיקר על בסיס נתונים בדיעבד, עדיין רואה את איום האינפלציה במראה האחורית – וממשיך ללחוץ על הבלמים.
עם זאת, תמונת האנרגיה התהפכה. סוחרי הנפט כבר לא מתמחרים מחסור; הם מתמחרים אפשרות של עודף היצע בשנה הבאה, והיצע הנפט מסביר למה. יותר מ-100 אוניות שמובילות נפט תקועות כרגע במפרץ הפרסי, ושחרורן עלול להוסיף בבת אחת יותר מ-90 מיליון חביות של נפט לא-איראני לשוק. יצרניות הנפט במפרץ, החברות באופ"ק, צפויות לחזור לתפוקה רגילה ברגע שהמצור יוסר והן יוכלו שוב לשלוח נפט. ארה"ב גם מזרימה נפט גולמי לשווקים העולמיים בקצב שיא: היצוא זינק ב-30% מפברואר עד אפריל – בהובלת כמעט הכפלה של משלוחים לאירופה – מה שהוביל לעודף סחר שיא במוצרי נפט וסייע לצמצם את גירעון הסחר הכולל.
במקביל, הביקוש נע בכיוון ההפוך. בתי הזיקוק באסיה שהיו אמורים להיות הקונים לפני המלחמה – במיוחד בהודו ובדרום קוריאה – כבר החליפו את החביות שהגיעו מהמפרץ והיו חסומות, ונעלו משלוחים לחודשים יוני עד אוגוסט מאמריקה הלטינית, מאפריקה ומארה"ב. סין, יבואנית הנפט הגולמי הגדולה בעולם וקונה מרכזית של מוצרי נפט מזוקקים, מתמודדת עם האטה כלכלית משמעותית, וייתכן שלא תוכל לספוג את כל כמויות הנפט שעליהן בונים היצואנים. הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה הזהירה לאחרונה כי היצע הנפט עלול לגדול ב-8 מיליון חביות ביום עד 2027, בעוד שהביקוש יגדל ב-2 מיליון בלבד, מה שעלול ליצור עודף היצע גלובלי.
למרות כל זאת, חזרה לשוק נפט משברי כמו בשנות ה-70 אינה נראית באופק, גם אם המיצר לא ייפתח מחדש במלואו. מאז, ארה"ב הפכה ליצואנית הנפט הגדולה בעולם, והעלייה במחירים מתקנת את עצמה: היא מעודדת יצרנים מקומיים להעלות תפוקה, ובכך מגבילה את פוטנציאל העלייה במחיר. העלייה הקצרה במחירים במהלך המשבר לא הייתה מספיקה כדי להביא להרחבה משמעותית של קידוחים, אבל אם המצור – או אפילו חוסר הוודאות סביבו – יהפוך לגורם קבוע במפרץ, התפוקה אמורה לעלות בהדרגה. מצור ממושך ילחץ את יצרני המפרץ, לא את ארה"ב. במילים אחרות, שוק שהוציא חודשים בחשש ממחסור מתחיל להיערך דווקא לתרחיש ההפוך.