מינוף גבוה ותשואת הון עצמי נמוכהמבנה ההון מצביע על מינוף בינוני עד גבוה ועל תשואת הון עצמי נמוכה מאוד. מינוף נטו גבוה (יחס חוב נטו ל-EBITDA מתואם של 6.4 שנזכר במקום אחר) ותשואת הון עצמי דלה מגבילים את הגמישות של המאזן, מגבירים את הרגישות לשינויים בריבית ומצמצמים את פוטנציאל התשואה לבעלי המניות בטווח הארוך, בהיעדר שיפור מתמשך ב-NOI.
רווחיות לא אחידה / רווח גולמי שלילירווח גולמי שלילי בתקופות האחרונות מעיד על תנודתיות ברמת הנכס או ברמת הדיווח החשבונאי, ועל הסתמכות על פריטים שאינם חוזרים. איכות מרווח בלתי עקבית פוגעת ביכולת לחזות את תזרים המזומנים הזמין לחלוקה ומעלה את הסיכון לכך ש‑FFO/AFFO המדווחים עלולים להתהפך כאשר פריטים חד־פעמיים או הטבות עיתוי יתנרמלו.
ריכוזיות וסיכון אשראי מהשקעות מובנותהגידול בהקצאה (כ־158 מיליון דולר) להשקעות מובנות עתירות-תשואה מגדיל באופן מהותי את חשיפת האשראי והריכוזיות ביחס לתזרימי המזומנים מנכסי הליבה. למרות שהתשואות אטרקטיביות, שינוי זה בפרופיל הסיכון מרחיק את מקור התזרימים מתזרים מגובה-שכירות, והופך את הרווחיות והנזילות לתלויות יותר באשראי הנגדי ובעיתוי ההחזרים.