למה תחזית 2026 של בנק אוף אמריקה (BAC) אופטימית יותר מזו של וולס פרגו (WFC)
- בנק אוף אמריקה מציג איכות רווחים גבוהה יותר, מנועי צמיחה מגוונים (NII חזק, Markets ועושר), ורגישות שקופה לריבית, ולכן נהנה מפרופיל סיכון–סיכוי אטרקטיבי יותר לעומת וולס פרגו, במיוחד בסביבת הפחתות ריבית צפויה ב-2026.
- BAC נסחר בדיסקאונט יחסי להון העצמי ולסקטור ומקבל קונצנזוס אנליסטי מובהק של קנייה עם אפסייד גבוה יותר; WFC כבר נסחר בפרמיה קרובה לחלק העליון של הטווח ההיסטורי, מסתמך על רכישות עצמיות וזקוק לביצוע כמעט מושלם ב-NII, אשראי ועלויות כדי להצדיק עליות נוספות, ולכן מדורג כהחזק.
הבנקים בארה"ב נכנסים ל-2026 עם פרדוקס מוכר: הביצועים הפונדמנטליים היו טובים מהחשש, אבל השווקים כבר משנים את שיטת המשחק כשהפחתות ריבית חוזרות לתמונה. המימוש במניות הבנקים אחרי דוחות הרבעון הרביעי (עם כמה יוצאי דופן) הגיע למרות רווחים יציבים, ומשקף מעבר ממיקוד ב"הפתעות חיוביות" בדוחות עבר למיקוד בעמידות ה-NII (הכנסה מריבית נטו) קדימה, בסביבה מוניטרית יונית יותר.
על הרקע הזה, השאלה המרכזית היא אילו בנקים יצליחו לשמור על כוח הרווח כשההכנסה מריבית נטו מתקררת. בהקשר הזה, המבדילים העיקריים הם יותר ויותר גיוון בעמלות, חוזק המאזן והיקף החזרת ההון לבעלי המניות – ולא רק קצב צמיחה בכותרות.
זה הופך את בנק אוף אמריקה (BAC) ואת וולס פרגו (WFC) להשוואה נקייה. שני הבנקים סיימו את 2025 עם רווחיות חזקה וחשיפה מאקרו דומה, אבל הם "מתרגמים" את המחזור הכלכלי בצורה שונה. מצד אחד, BAC נשען על מודל רב-מנועי שכולל פעילות אשראי, שוקי הון (Markets) ועושר, בעוד WFC היא יותר סיפור של בנקאות ליבה מרוכזת. לכן, אני יותר חיובי (Bullish) לגבי בנק אוף אמריקה ויותר ניטרלי לגבי וולס פרגו.
למה הרבעון הרביעי נראה טוב יותר עבור BAC מאשר עבור WFC
כשמסתכלים לעומק על המספרים האחרונים של שתי ענקיות הבנקאות האמריקאיות, עולים כמה נקודות שמבהירות את איכות התוצאות ולמה לא נכון לקרוא את שני הבנקים באותה צורה. בבנקאות, איכות הרווח חשובה יותר מסתם "הפתעה חיובית", וההבדלים המרכזיים פה התבטאו בהכנסה מריבית נטו, בצמיחת האשראי ובתמהיל ההכנסות – ולא רק ביעילות חשבונאית.
במקרה של בנק אוף אמריקה, הרבעון הרביעי היה בבירור רבעון של "ביט משמעותי" שנבע מהפונדמנטליים. הבנק מצ'רלוט, צפון קרוליינה, דיווח על רווח למניה (EPS) של 0.98 דולר והכנסות של 28.37 מיליארד דולר, בערך 600 מיליון דולר מעל הקונסנזוס, עם רווח נקי של 7.6 מיליארד דולר, עלייה של 12% בהשוואה שנתית. נקודת השיא הייתה הכנסה מריבית נטו שיא של 15.9 מיליארד דולר (+10% לעומת השנה הקודמת), שנתמכה בצמיחת הלוואות של 8% משנה לשנה ל-1.17 טריליון דולר, לצד פיקדונות יציבים של כ-2 טריליון דולר, ששמרו על נזילות וגמישות מאזנית.
מעבר לליבה של הפעילות הבנקאית, BAC נהנתה גם מתרומה חזקה מחטיבת Global Markets, כשהכנסות ממכירות ומסחר צמחו בקצב דו-ספרתי (~10% לעומת השנה הקודמת), וסימנו רבעון 15 ברציפות של צמיחה במגזר הזה. תחום ניהול העושר והנכסים היה עוד נקודת אור, עם עלייה של 10% לעומת השנה הקודמת, ונכסי לקוחות שהגיעו ל-599 מיליארד דולר (+16%), מה שמחזק את העובדה שהבנק נכנס ל-2026 עם כמה מנועי רווח שעובדים יחד ומתחזקים.
מנגד, וולס פרגו גם הציגה "ביט", אבל כזה שאפשר להגדיר אותו יותר כאופטי מאשר כמשקף שינוי מבני. אמנם ה-EPS המתואם של 1.76 דולר על מניה עלה על תחזיות האנליסטים, אבל ההכנסות הכוללות של 21.3 מיליארד דולר היו כ-390 מיליון דולר מתחת לציפיות, וההכנסה מריבית נטו של 12.3 מיליארד דולר (+4% לעומת השנה הקודמת) פספסה את התחזית של הבנק עצמו. למרות שההלוואות צמחו ב-5% לעומת השנה הקודמת, בעיקר בזכות מגזר האשראי העסקי, התוצאות המאוחדות הדגישו שבבנק שתלוי מאוד בהכנסה מריבית נטו, פספוס בליבה של התזה חשוב יותר מסתם עמידה ב-EPS.
הפחתות ריבית ועמידות הרווחים ב-2026
מצד אחד, הדיון העיקרי לקראת 2026 הוא לא האם הצמיחה בבנקים עדיין קיימת, אלא איזה מסלול רווחים חזק יותר – במיוחד בתרחיש סביר של הפחתות ריבית. עם האינפלציה בארה"ב סביב 2.7% והשוק שמתמחר הפחתה של בין פעם לפעמיים של 25 נ"ב, השאלה המרכזית היא איך כל בנק סופג סביבת ריבית נמוכה יותר מבלי לפגוע במומנטום הרווחים. כאן מתחיל להופיע פער משמעותי יותר בין בנק אוף אמריקה לבין וולס פרגו.
בנק אוף אמריקה מציג סיכון שהוא מפורש – ואפשר לכימות. ההנהלה מעריכה שכל ירידה של 100 נ"ב מתחת לעקום הריבית הצפוי משמעה רוח נגד של כ-2 מיליארד דולר ב-NII. למרות זאת, BAC חידש את תחזית הצמיחה של ההכנסה מריבית נטו ב-2026 ל-5%–7%, עם בערך 7% שכבר צפויים ברבעון הראשון, בתמיכה מצמיחת הלוואות בטווח אמצע חד-ספרתי אחרי שנה שבה ההלוואות צמחו ב-8% לעומת השנה הקודמת. במילים אחרות, רגישות הריבית היא אמיתית, אבל לפחות שקופה וחלקית מתקזזת בזכות מומנטום במאזן.
חשוב לציין, רגישות לריבית אינה שלילית בלבד עבור BAC. ריבית נמוכה יותר נוטה לעודד ביקוש לאשראי צרכני ועסקי, לתמוך בזרימות לניהול עושר ונכסים, ולשמור על הכנסות מחטיבת Markets בסביבות תנודתיות. לכן, חלק מהלחץ על ה-NII יכול להתמתן דרך הגדלת נפחי האשראי, הכנסות מעמלות ותמהיל הכנסות נוח יותר, מה שנותן ל-BAC עוד מנועים לתמרון במחזור של הפחתות ריבית.
עבור וולס פרגו, התמונה פחות סלחנית. הסרת תקרת הנכסים – מגבלה רגולטורית שהפד הטיל ב-2018 בעקבות כשלי ממשל ובקרה – אכן יוצרת רוח גבית מבנית לצמיחת המאזן. אבל האתגר ב-2026 צפוי להיות יותר תפעולי מאשר רגולטורי. WFC כבר חוותה ב-2025 השפעה של מעבר פיקדונות, שתרם לפספוס ב-NII ברבעון הרביעי, והלחץ הזה עשוי להימשך בסביבת הפחתות ריבית. תחזית ה-NII לשנת 2026 של בערך 50 מיליארד דולר (~5% לעומת השנה הקודמת) מצביעה על צמיחה, אבל משאירה מעט מאוד מקום לטעויות, ודורשת ביצוע כמעט מושלם כדי להצדיק הרחבה נוספת במכפילים.
למה הבנק הזול יותר מחזיק ביתרון
מבחינת תמחור, בנק אוף אמריקה נכנס ל-2026 עם אסימטריה ברורה יותר. הבנק נסחר בערך ב-1.38 מכפילי הון עצמי – כ-12% מעל הממוצע ההיסטורי שלו – אבל עדיין בדיסקאונט בולט ביחס לחלק מהמתחרים המרכזיים. עם הון עצמי למניה שממשיך לעלות וצמיחת NII שמכוונת ל-5%–7% (עם פוטנציאל לכיוון הקצה העליון), אפילו נרמול חלקי לכיוון מכפילי הסקטור מרמז על אפסייד משמעותי.
חישוב הרה-רייטינג די פשוט. אם BAC תיסחר קרוב יותר למכפיל הנוכחי של וולס פרגו – בערך 1.66 מכפילי הון עצמי – זה משמעו מחיר מניה של בערך 64 דולר, או כ-20% אפסייד מהרמות הנוכחיות. חשוב לציין, התרחיש הזה לא דורש ביצועים יוצאי דופן – רק צמיחת הלוואות בטווח אמצע חד-ספרתי, NII עמיד ושיפור הדרגתי בהון העצמי למניה עד 2026. זה נראה סביר כל עוד המקרו נשאר יציב.
במקרה של וולס פרגו, המניה כבר נסחרת קרוב לחלק העליון של טווח התמחור ההיסטורי שלה, הן על בסיס הון עצמי והן על בסיס מכפילי רווח מנורמלים (סביב 14). רכישות עצמיות אגרסיביות – בערך 18 מיליארד דולר עד סוף 2025, כולל 5 מיליארד דולר ברבעון הרביעי בלבד – תומכות במחיר המניה, אבל ברמות הללו הן מתפקדות יותר כחגורת בטיחות מאשר כמנוע אמיתי לעלייה. כל החלקה ב-NII, באיכות האשראי או בשליטה בעלויות יכולה להוביל במהירות לדחיסת מכפילים, ולהפוך את פרופיל הסיכון–סיכוי לפחות אטרקטיבי מבחינת אסימטריה.
דעת הקונצנזוס של האנליסטים על מניות BAC ו-WFC
גם בנק אוף אמריקה וגם וולס פרגו נהנים מדעת קונצנזוס חיובית מצד האנליסטים, אם כי האנליסטים הרבה יותר אופטימיים לגבי BAC. מתוך 19 דירוגים על בנק אוף אמריקה, 15 הם המלצות קנייה (Buy) ורק ארבע המלצות החזק (Hold). מחיר היעד הממוצע עומד על 61.33 דולר, מה שמשקף אפסייד של 15.8% מהרמות הנוכחיות.
גם הקונצנזוס לגבי וולס פרגו חיובי, אבל פחות חד. מתוך 18 דירוגי אנליסטים, 10 הם המלצות קנייה, שבע המלצות החזק ואחת מכירה. מחיר היעד הממוצע עומד על 98.69 דולר, מה שמתרגם לאפסייד מתון יותר של 11.7% מהמחיר האחרון.
BAC מוביל על WFC
בסך הכול, אני רואה בבנק אוף אמריקה את הבחירה הטובה יותר ביחס לוולס פרגו. אחרי הרבעון הרביעי, BAC מציע סיפור פשוט וברור יותר, עם NII במומנטום חזק, צמיחת הלוואות דומה, ומספר מנועי רווח – בעיקר Markets ועושר – שמעניקים איזון טוב יותר בסביבת הפחתות ריבית. חשוב לא פחות, האפסייד מגיע יחד עם ציפיות נמוכות יותר שמגולמות בתמחור "מופחת סיכון" יחסית, מה שמשפר את פרופיל הסיכון–סיכוי.
על בסיס ההנחות האלה, אני סבור שבנק אוף אמריקה ראוי לדירוג קנייה (Buy). וולס פרגו, לעומת זאת, מקבלת דירוג החזק (Hold). המניה נתמכת על ידי רווחיות חזקה, החזרי הון משמעותיים לבעלי המניות והרוח הגבית המבנית מהסרת תקרת הנכסים. עם זאת, כבר נראים כמה סימני אזהרה מוקדמים באיכות ה-NII, והפרמיה בתמחור לעומת בנקים אחרים משאירה מעט מרווח לטעויות. כדי להצדיק אפסייד נוסף ב-2026, רמת הביצוע תצטרך להיות כמעט ללא דופי – אחרת הסיכון לתיקונים במחיר המניה עולה במהירות.