מינוף מוגברהמינוף נטו מעל היעד (דווח 1.62x לעומת יעד של 1.30–1.35x), ובסיס הון עצמי קטן בהרבה, מגדילים את השבריריות של המאזן. מינוף גבוה מגביר את הרגישות לדמי הריבית ולתנודתיות ה-NAV, מגביל את אפשרויות הפעולה האסטרטגיות ומוביל ככל הנראה לצורך במימוש נכסים, מיחזור חוב או הפחתת חלוקות לאורך מספר רבעונים, על מנת להשיב מבנה הון יציב יותר.
רווחיות וכיסוי לא עקבייםהמעבר מרווח נקי רב־שנתי להפסד בשנת 2025 וה-NII האחרון שמתחת לרמת החלוקה המוצהרת מדגישים איכות רווחים שברירית. תת-רווחיות מתמשכת מכריחה הסתמכות על רווחים שטרם מומשו או מהלכי הון, פוגעת בכיסוי חלוקה בר־קיימא ומגבילה הון פנימי להשקעה מחדש ולהפחתת מינוף בטווח הבינוני.
ירידת שווי לפי שווי הוגן ושווי עלות והשלכות על מתיחות אשראיירידות מהותיות בלתי ממומשות בשווי לפי שווי הוגן שהחלישו את הערך הנכסי הנקי, לצד גידול באי־צבר ריבית במונחי שווי עלות מופחת, מצביעות על הערכת שווי לחוצה ועל מוקדי מתיחות אשראי. אם סימוני השוק יימשכו או יחמירו, ההפסדים הבלתי ממומשים עלולים להפוך לממומשים, לשחוק הון ולהגביל פעולות הוניות, ובכך להגדיל את ההסתברות למימושים כפויים או להידוק תנאי החיתום במהלך הרבעונים הקרובים.