המדינה מציעה מענק לעובדים בשכר נמוך, אז למה שליש מהזכאים לא מממשים אותו?
מענק עבודה אמור להיות אחד הכלים של המדינה לסיוע לעובדים בשכר נמוך. אבל נתונים ממחקר של החטיבה לתכנון וכלכלה ברשות המיסים, שבחן את שיעורי הזכאות והמיצוי למענק עבודה בשנים 2013-2023, מגלים כי למרות מעבר להגשה מקוונת, מכתבים לזכאים וקמפיינים ציבוריים, שיעור המימוש הארצי נותר סביב 70% בלבד. המשמעות פשוטה: כמעט שליש מהזכאים לא מגישים בקשה ולא מקבלים את הכסף שמגיע להם.
מענק עבודה, שמוכר גם בשמו הקודם מס הכנסה שלילי, משולם ישירות לחשבון הבנק של שכירים ועצמאים בעלי שכר נמוך שעומדים בקריטריונים שנקבעו בחוק. המטרה שלו היא לצמצם עוני בקרב אנשים עובדים ולעודד השתתפות בשוק העבודה. הזכאות נקבעת לפי שילוב של גיל, קיום ילדים, גובה הכנסה ונתונים נוספים כמו הכנסות בן או בת זוג.
לפי המחקר, רשות המסים השקיעה לאורך השנים מאמצים בהנגשת המענק. בין היתר נפתחה אפשרות להגשה מקוונת, נשלחו מכתבים לזכאים פוטנציאליים שלא מימשו את זכאותם ונעשו קמפיינים בשפות שונות. למרות זאת, שיעור המיצוי הארצי כמעט לא השתנה ונשאר סביב 70%.
הנתון הזה מטריד לא רק בגלל הכסף שלא מגיע לעובדים, אלא בגלל הדפוס שהוא חושף. מי שקיבל מענק בעבר נוטה להמשיך להגיש בקשות גם בשנים הבאות. לעומת זאת, מי שהיה זכאי בעבר ולא מימש את הזכאות, נוטה להמשיך לא לממש אותה. כלומר, הבעיה אינה רק חוסר מודעות חד פעמי. מדובר בהתנהגות שמתקבעת לאורך זמן.
אחד הממצאים הבולטים במחקר הוא הפער בין נשים לגברים. לאורך כל השנים שנבדקו, נשים מימשו את הזכאות למענק בשיעור גבוה יותר מגברים. בשנת 2023 למשל, שיעור המיצוי בקרב נשים עמד על 75.4%, לעומת 60.9% בלבד בקרב גברים. עם זאת, אצל גברים נרשם שיפור הדרגתי לאורך השנים, כך שהפער בין המינים הצטמצם ביחס לתחילת התקופה.
ברשות המסים מציינים כי נשים עם ילדים קיבלו לאורך רוב התקופה תוספת של 50% לסכום המענק, מה שעשוי להסביר חלק מהפער. אבל לפי המחקר, גם כאשר בוחנים את שיעורי המיצוי לפי גובה סכום המענק, נשים עדיין מממשות יותר מגברים. כלומר, ההסבר אינו רק גובה התשלום.
גם הפילוח לפי סוג יישוב מציג תמונה מעניינת. ביישובים בעלי רוב חרדי נרשמו שיעורי המיצוי הגבוהים ביותר בישראל. לאורך התקופה שיעור המימוש ביישובים אלה נע סביב 85%-88%, גבוה משמעותית משאר קבוצות האוכלוסייה. בנוסף, הפער בין גברים לנשים ביישובים חרדיים נמוך יחסית לעומת יתר היישובים.
מנגד, בתחילת התקופה נרשמו פערים משמעותיים לרעת יישובים ערביים ודרוזיים. אבל לאורך השנים הפערים האלה הצטמצמו בצורה חדה. ביישובים דרוזיים שיעורי המיצוי השתוו ליישובים היהודיים הכלליים כבר בשנת 2018. ביישובים ערביים הפער כמעט נסגר סביב שנת 2020.
לעומת זאת, גורמים כמו גודל היישוב או רמת הפריפריאליות כמעט לא השפיעו על שיעור המימוש. המחקר בדק אם ביישובים קטנים או פריפריאליים קיימת נגישות נמוכה יותר למידע או לשירותים, אך נמצא כי ההשפעה של המשתנים האלה קטנה מאוד. היא מורגשת בעיקר בקרב גברים, וגם שם באופן חלש יחסית.
גורם נוסף שמשפיע על המימוש הוא גובה המענק. ככל שסכום המענק גבוה יותר, כך שיעור המיצוי עולה. כלומר, כאשר התמריץ הכספי משמעותי יותר, יותר זכאים בוחרים להגיש בקשה. ועדיין, גם מענקים קטנים יחסית אמורים להצדיק מאמץ של הגשה חד שנתית, במיוחד כאשר קיימת כיום אפשרות להגשה מקוונת.
החלק החשוב ביותר במחקר נוגע לניסיון העבר. לפי הנתונים, מי שכבר קיבל מענק עבודה בעבר נמצא בסבירות גבוהה בהרבה להגיש בקשה שוב. לעומת זאת, מי שהיה זכאי בעבר ולא הגיש בקשה, נוטה להישאר מחוץ למערכת גם בעתיד. במחקר נמצא כי עצם קיומו של ניסיון חיובי קודם בקבלת המענק הוא הגורם המשמעותי ביותר שמסביר אם אדם יממש את זכאותו.
המשמעות היא שהמדינה לא מתמודדת רק עם בעיית הסברה כללית. היא מתמודדת עם קבוצה של זכאים שלא מממשים את הזכאות באופן חוזר. לפי המחקר, כדי להעלות את שיעור המיצוי יש להתמקד באותם זכאים “סדרתיים” שלא מגישים בקשות, להבין מדוע הם לא עושים זאת ולבנות עבורם פתרונות ממוקדים יותר.
המחקר גם מצביע על כך שאין הסבר פשוט אחד לאי המימוש. לא נמצא כי פריפריה, גודל יישוב או מאפיינים בסיסיים אחרים מסבירים לבדם את התופעה. לכן ברשות המסים מציינים כי נדרש מחקר עומק נוסף, למשל באמצעות סקר פרטני, כדי להבין מדוע חלק מהזכאים ממשיכים לוותר על כסף שמגיע להם.